החלטה בתיק בש"פ 12047/04

           בפניי בקשה תשיעית להארכת מעצרו של המשיב מעבר לתשעה חודשים, לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1.        המשיב, ביחד עם אחר, אברהם גילקרוב (להלן: גילקרוב), עומד לדין בבית המשפט המחוזי, ומיוחסות לו עבירות של רצח, ניסיון לרצח והיזק בחומר נפיץ. על פי הנטען בכתב האישום, קשרו המשיב, גילקרוב וכן יחיא תורכ (להלן: תורכ) לרצוח אחד, אשר אילוז, באמצעות הטמנת מטען חבלה ברכבו. השלושה, כך נטען, הכינו את מטען החבלה, והמשיב וגילקרוב הצמידו את המטען לרכבו של אילוז. למחרת, בעת שאילוז נכנס לרכב ביחד עם בנו והחל בנסיעה, התפוצץ המטען. כתוצאה מכך נהרג הילד אביב בן השלוש, ואילו אילוז נפצע. לגילקרוב מיוחסת באישום נוסף עבירה של בריחה ממשמורת חוקית.

2.        כתב האישום הוגש ביום 18.8.2002, וביום 26.11.2002 נעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה נדחה (החלטת כבוד השופט א' א' לוי מיום 31.1.2003 בבש"פ 719/03). גילקרוב, לעומת זאת, שוחרר לחלופת מעצר בהסכמת המשיבה, וזאת נוכח חולשה הקיימת בחומר הראיות נגדו.

3.        שמיעת הראיות במשפט נדחתה במשך מספר חודשים נוכח חילופים בייצוגו של המשיב ובקשתם של באי כוחו ללמוד את חומר הראיות. בינתיים, בוטל הסכם עד מדינה שנכרת עם תורכ, שהינו עד התביעה העיקרי במשפטו של המשיב וכתוצאה מכך נפתח נגד תורכ הליך פלילי נפרד. בקשה לעיון חוזר שהגיש המשיב נוכח ביטול הסכם עד המדינה נדחתה, וכן נדחה ערר שהגיש המשיב בעניין זה (החלטת כבוד השופטת ד' דורנר מיום 20.7.2003 בבש"פ 6505/03).

4.        בארבע ישיבות שהתקיימו בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2003 נשמעו רוב עדי התביעה בתיק. המבקשת עתרה להעיד את תורכ תוך סטייה מן ההלכה שנקבעה בע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל פ"ד ל(2) 477, אולם בקשתה נדחתה, וכן נדחו שתי בקשות לעיון חוזר שהגישה בהחלטה זו, האחרונה ביום 14.9.2004. בינתיים התקדמה שמיעתם של עדי התביעה הנוספים, וכעת נותרו שני עדים בלבד, האחד מהם הינו תורכ שמשפטו טרם נסתיים.

5.        נוכח התמשכותו של המשפט הרבה מעבר אל תשעה החודשים הקבועים בסעיף 61 לחוק המעצרים, נדרשה המבקשת לעתור לבית משפט זה שמונה פעמים לשם הארכת מעצרו של המשיב. בקשות אלה התקבלו כולן, אם כי בחלק מהן הוארך המעצר לפרק זמן קצר מתשעים ימים. עתה, עם תום תקופת ההארכה האחרונה, שבה המבקשת ועותרת, זו הפעם התשיעית, להאריך את מעצרו של המשיב. המבקשת מדגישה את מסוכנותו הרבה של המשיב כפי שהיא נלמדת מן המעשים המיוחסים לו ומתוצאותיהם הקשות, ואת העובדה כי שמיעת המשפט מתעכבת נוכח העובדה שמשפטו של תורכ טרם נסתיים. המבקשת מוסיפה ומציינת כי במשפטו של תורכ הסתיימה פרשת התביעה, והמשך המשפט לשמיעת פרשת ההגנה ולסיומה קבוע עתה לסוף חודש זה (ינואר 2005) ולתחילת החודש הבא (פברואר 2005). עוד מציינת המבקשת כי על מנת לקדם את משפטו של תורכ ככל האפשר היא נערכת לאפשרות של סיכום טענותיה בעל פה תוך מספר ימים מתום שמיעת הראיות.

           המשיב, מצדו, מתנגד לבקשה, בציינו כי הוא עצור מזה כשנתיים וחצי וכי העיכוב בשמיעת משפטו אינו רובץ לפתחו. המשיב טוען כי הקושי הקיים במצב זה מודגש נוכח העובדה ששותפו לכתב האישום שוחרר מראש לחלופת מעצר, ועוד הוא טוען כי חל כרסום בחומר הראיות נגדו נוכח העובדה שבמשפטו של תורכ התקבלה טענת הזוטא שהועלתה בעניין ההודעות שמסר בחקירה. בהודעות אלה, כך מוסיף המשיב וטוען, הפליל אותו תורכ בביצוע המעשים שבכתב האישום, ומשאלה נפסלו יש מקום להעריך מחדש את התשתית הראייתית נגדו.

6.        המצב שבפנינו כופה עלינו בחירה בין שתי רעות. האחת היא שחרורו של המשיב אשר מיוחס לו מעשה נורא שהביא לתוצאות נוראות - מותו של ילד בן שלוש. מעשה כזה מצביע על מסוכנותו הרבה של המשיב, ועל החשש כי שחרורו לחלופת מעצר טומן בחובו סיכון ממשי לשלום הציבור ולביטחונו. הרעה השנייה היא הותרתו של המשיב במעצר תקופה כה ארוכה, למרות חזקת החפות העומדת לו. אכן, נראה כי במקרה שלפנינו נוכח החלטות בית המשפט המחוזי שלא לאפשר את שמיעת עדותו של תורכ בטרם הסתיים משפטו, אין מנוס מהתארכות המשפט בעניינו של המשיב. האם אין מנוס גם מהארכת המעצר? בבחירה בין שתי הרעות שעליהן עמדתי לעיל, אני סבורה כי יש להעדיף את המשך שהותו של המשיב במעצר וזאת נוכח מסוכנותו הרבה, המשתקפת מן המעשים המיוחסים לו. אכן, מסוכנות בעוצמה כזו עדיין נושאת משקל מכריע למרות הזמן הניכר שחלף מאז תחילת המשפט ולמרות התארכותו בנסיבות שתיארתי. יחד עם זאת, ראוי כי בית המשפט הדן בעניינו של תורכ יעשה כל שניתן לקדם את משפטו של תורכ ולסיימו במתן פסק דין ללא דיחוי, על מנת לאפשר סוף-סוף את העדתו במשפטו של המשיב.

           אני מקבלת, אפוא, את הבקשה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 12.1.05, או עד למתן פסק דין בעניינו בתפ"ח 1164/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב יפו, לפי המוקדם.

           ניתנה היום, ‏י"ג שבט, תשס"ה (23.01.05).

                                                                                            ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: